<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ק"ח</h1>
<h2>דף קעג:</h2>
המלוה את חבירו על ידי ערב לא יתבע מן הערב תחילה, אפי' אין לו נכסים ללוה דהיינו קרקעות, ואפי' הוא במקום רחוק כופיהו לדין, ואם אינו יכול לכופו בדין, דאיניש אלמא הוא, בכך לא יפסיד [שעד] שנכוף לערב שלא בדין, מוטב שנכוף ללוה בדין, כדי לפרוע לו וכן נ"ל. אבל ר"ת כתב כיון דלא ציית דינ', נכנס לבית הערב. ואם אמר לו על מנת שאפרע ממי שארצה, יכול לתבוע ממי שירצה. במה דברים אמורים בשאין לו נכסים ללוה, אבל יש לו נכסין ללוה קרקעות ומטלטלי, לא יפרע מן הערב תחלה. וקבלן אע"פ שיש נכסים ללוה, יפרע מן הקבלן אם ירצה הלוה. הלוהו ואני ערב או אם אמ' הלוהו ואני פורע, הלוהו ואני חייב לך, הלוהו ואני נותן לך, כולם לש' ערבות הן. תן לו ואני קבלן, תן לו ואני ערב, כולן לש' ערבות הן. תן לו ואני נותן לך, לש' קבלנות הן, דהלכתא כרבא, וכן פסקו רבי' שמואל ורבי' זק' מ"כ ורבי' האלפסי. ויש מרבותי שפסקו כמאן דאמ' כול' לש' קבלנות הן, והדאמר רבא תן לו ואני נותן לך לש' קבלנות הוא, הפ' שיפרע ממי שירצה, מדקפליג אמימר עליה ואמ' אין לו למלוה על הלוה כלום, ומסקנ' לא מיפטר ליה מיניה דמלוה עד שישא המלוה ויתן ביד הערב קבלן. ואם אין לו לערב במה לפרוע, חוזר על הלוה מדר' נתן, דקימ' לן כותיה בפרעון חוב דעלמא כך פסק ר"ת. נמצא ששני דיני קבלנות, ולית הילכת' כרשב"ג במתנית' דפליג את"ק, דאמר ר' יוחנן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה. וקימ' לן דכולהו ערבי משתעבדי בין אית ליה נכסי ללוה בין לית ליה נכסי' ללוה, לבר מערב דכתובה דלא משתעבד, דאע"ג דאית ליה [נכסי] לא משתעבד, מאי טעמ' מצוה עביד ולאו מידי חסרה, הלשון משמ' דווקא דומיא דמשה בר עצרי שנעשה ערב לכלתיה, דלא חסרה, דטב למיתב טן דו מלמיתב ארמלי, דאיתת' בכל דהו ניחה לה, אבל אם ערב לחתן בנדונייה אשתו משתעבד. וכן שמעתי מרבי' אליעזר ממיץ שאמ' בשם רבותיו. אבל ממורי אבי קבלתי דלא שנא, וגריס דלאו מידי חסריה, וא"ל שרבי' זקיני [היה ערב] לחתן רבי' יעב"ץ על נדונייא שקצבו לתת לחתן, ופטר עצמו משום דלאו מידי חסריה, ועיקר הטעם תלוי משום דמצוה קעביד. ורבי' שמואל גריס לאו מידי חסרה, אבל לא חילק ביניהם. קבלן דכתובה פליגי בה אמוראי, אית דאמרי אי אית ליה נכסיה לחתן משתעבד ואי לא לא משתעבד. ואית דאמרי דבכל עיניינים משתעבד אפי' לית להו ניכסי, וכולהו ערבי' בעו קניין לבר מקבלן וערב דב"ד או ערב בשעת מתן מעות, וכן פסק ר"ת. ולפי הספ' דגרס' במכיל' בסופו [קע"ו ע"ב] והנך כולהו בעי קניין, היה משמ' שגם קבלן בעי קניין, שזה בא לרבות כולהו, אבל רבי' שמואל לא גריס לה, ומי' לא הזכיר דין קבלן אי בעי קניין אי לאו. וקיימ' לן ערב היוצא לאחר חיתום שטרות גובה מנכסי' בני חורין, קודם חיתום שטרות, אי כתיב פלו' ערב, גובה מנכסי' בני חורי', והלכה כר' ישמעאל אף בחנוק דגובה מנכסי' בני חורי', כדפס' ר' יוחנן וחנוק וקנו מידו דערב משתעבד, אפי' לבן ננס, דהיינו ערב שלא בשעת מתן מעות דבעי קניין. עד כאן מחיבור אבי העזרי.
